ביאור:בראשית ב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א
וַיְכֻלּוּ הסתיימה עשיית הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם והנמצאים בהם (צבא השמיים - הכוכבים, וצבא הארץ - החיות והאדם).
ב
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
ג
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת יום שבת מקודש, כי בו הפסיק אלוהים לעבוד, ומכאן ואילך העבודה מוטלת על האדם. {פ}
| "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ו) - מחזור המים |
ד אֵלֶּה אם עד כאן תוארה הבריאה בצורה כרונולוגית, הרי שבפרק זה ההסתכלות היא מבחינה ערכית תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ; וְאָדָם מפני שהאדם עדיין לא נברא אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. ו וְאֵד המים יתאדו ויהפכו לעננים יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן, מִקֶּדֶם במזרח, וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים הנותן חיי נצח, כפי שכתוב בפרק הבא: "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ ועץ אשר שמו הוא 'הַדַּעַת טוֹב וָרָע' הַדַּעַת טוֹב וָרָע.
| איור מהמאה ה-12 המתאר את הנהרות היוצאים מגן העדן |
י וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים יובלים: יא שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן אולי הכוונה לנילוס, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה יש מזהים את חוילה עם איזור באתיופיה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. יב וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם במחצבי חוילה אפשר למצא גם את הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. יג וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר מזרחית למקום בו תהיה מדינה אשור, וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.
טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן בגן שנמצא בתוך 'עדן' (פסוק ח ופסוק י) לְעָבְדָהּ לעבוד את אדמת הגן (מדובר בעבודה קלה, שהרי עדיין לא נאמרה לאדם הקללה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" - להלן ג, יט) וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע - לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת".
| העתק ציבעוני של חריתת עץ מ-1880 (אומן לא ידוע) |
יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר עוזר כְּנֶגְדּוֹ שיעמוד מולו, איתו". יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה כל נפש חיה שהאדם יקרא לה שם - הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ דמות מתאימה לו (ה' הציג בפניו את כל חיות, כדי שהאדם יווכח שאף אחת מהן לא מתאימה לו, ורק לאחר שיחפוץ בחברה, יציג בפניו את בת זוגתו - ע"פ הרמב"ן) . כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם, וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה במקומה. כב וַיִּבֶן שיכלל את הצלע, יצר ממנה יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר הָאָדָם: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. לְזֹאת יִקָּרֵא 'אִשָּׁה', כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת". כד עַל כֵּן בגלל שהאישה נעשתה מצלעו של האיש יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כפי שהיו במקור. כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ התביישו זה מזה (מפני שעדיין לא אכלו מעץ הדעת טוב ורע).
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" - מאמר סיום המקביל לפסוק הפותח את התורה. הרש"ר הירש מפרש את המילה "וַיְכֻלּוּ" גם מלשון "תכלית" ומוסיף: "עתה חוזר הסיום ומראה לנו שמים וארץ, והוא מכריז עליהם "ויכלו"! השמים והארץ הובאו לתכלית זו!".
- "חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר" וכו' - הנהרות משרטטים שטח גדול, באיזור המכונה בימינו הסהר הפורה. הסהר הפורה נחשב לערש הציוויליזציה - הוא היה האזור הראשון בו התפתחה באינטנסיביות החקלאות, בו הומצא הכתב הראשון, הגלגל, בו נוצרו לראשונה מרכזי שלטון, קודקסי חוקים, וכמו כן רבדים חברתיים , עבדות, צבא, ובו הונחו יסודות האסטרונומיה והמתמטיקה. (מתוך הערך "הסהר הפורה" בוויקיפדיה)
ראו גם
- הביאור במהדורה המעומדת
- פירוש רש"י על בראשית ב, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו